בית מאזן

האם את או אתה מרוצים מהחיים שלכם?האם זה היום שבו אני עוצרת ושואלת… האם ככה באמת תכננתי לחיות את חיי?האם מפחיד לעצור ולשאול שמא אגלה אמת שאיני אוהבת?..כמה מכם עוסקים בחייהם במה שהם אוהבים?כמה מרגישים תחושת שליחות ומשמעות לחייהם?האם אין זה חובתנו מלידה להיות מאושרים ושמחים?אז למה יש כאלו ביננו עם פוטנציאל ענק בתוכם אשר

אנחנו נמצאים בתקופה שבה הכל מתחיל להתהפך.מה שחשבנו שנשיג בחיים לא לגמרי קורה.הספק מתחיל לחלחל…“מה אני לא כזה מוצלח כמו שחשבתי?..”“איפה החלומות הגדולים שלי… איך הגעתי למצב הזה שאני בכלל לא אוהב?..”משהו “זז מהמסלול” ואיבד את דרכו ואני אני שחשבתי על עצמי דברים כל כך טובים, מתחיל לפקפק ביכולות שלי ובכלל בתפקיד שלי בחיים.אני בטוחה

לפעמים ואולי אפילו ברוב המקרים הבנתי מניסיוני האישי ומעבודתי בעזרה לאחרים שאין אנו יודעים מה אנחנו רוצים באמת?נשמע תמוה?..ובכן, זוהי המציאות הקיימת לפעמים ואף עצובה מעט.יש לזה הסבר מדויק והגיוני לחלוטין.אנו, שהיו לנו חלומות קסומים כילדים, נפלנו שבי אחר סיפוק צורכיהם וחלומותיהם של אחרים. “אחרים” עשויים להיות ההורים הנפלאים שלנו עם כוונותיהם הטובות, הילדים המתוקים

“אני חסרת אונים…”“עם כל הרצון הטוב והמאמץ להבין את עצמי…”“אני לא מצליח…”“אולי משהו בי, ובכלל במשפחה שלי לא בסדר… אני באמת רוצה להבין…”אלה ועוד רבים אחרים רגשות ומחשבות המתרוצצות במוחנו ולא מוצאות מענה.לעיתים קרובות במקום מענה הוגן, אנו עוטים על עצמנו שריון מזויף בצורה של עויינות, בוטות או תוקפנות, אנו זקוקים לעזרה.אנו זקוקים שמישהו ישמע

נולדנו עם תכונה נפלאה זו באופן טבעי.עוד בהיותנו פעוטות חקרנו את גופינו ואת סביבתנו כ”מדענים מולדים”.היכן שהיה לנו נעים ונוח המשכנו להעמיק בחקירתנו והרחבנו את המודעות, הניסיון והידע שלנו.נולדנו להתפתח באופן מעצים עד למימוש הגרסה הגבוהה ביותר שלנו..זה חלק מהטבע שלנו, זה נדרש באופן ביולוגי!!ואז משהו קרה… השתבש… ניתקע, עצר, האט ואפילו הידרדר…משהו בתוכנה שלנו

בכל מערכת יחסים שבה אנו נתקלים שוב ושוב באותה תוצאה יש סיכוי גדול שאנו לא לוקחים אחריות על החלק שלנו בסיפור.קל לנו הרבה יותר לחפש אשמים אחרים מחוץ לעצמינו כי מי רוצה להרגיש רע על ידי הודאה בטעות.הבעייה מתחילה שמרוב חוסר מודעות ותרדמת אנו נעשים מתוסכלים מהמצב הקיים.עם כל דבר ועניין בחיינו יש לנו מערכת

לא משנה מה הסיבה שהפעילה את “המחלה הרדומה”, אנו נשארים מופתעים וחסרי אונים למול התוצאה – דיכאון קליני עמוק וקשה.תחושת מסכנות ואומללות ערך עצמי נמוך, מצב רוח ירוד, התנתקות מאנשים יקרים, חוסר התלהבות מהחיים ורצון למות.האם שווה או לא שווה לחיות תלוי במידה שבה יצירתיות היא חלק מחוויית החיים שלכם.הניסיונות לעזרה עצמית מגוונות: תוסיפי מזון,

למראית עין הכול נראה תקין, תפקוד אופטימלי ברוב מישורי החיים. רק שבזמנים מסוימים ישנם התקפות של אכילה ולאחריה ריקון רצוני של מערכת העיכול.עיסוק מוגבר במראה הגוף ותחושת תסכול ודכדוך הופכים לדרך חיים.מחלת הבולימיה מתעתעת מאוד.אידיאל היופי הנשי בימינו, המושתת על רזון, ומתן משקל רב למשקל ודימוי גוף משפיעים קשות  על הדימוי העצמי הבריא.מחלת הבולימיה קשה

אתן מרבות לעסוק בדיאטות ובפעילות גופנית, נשקלות תכופות וכל עלייה במשקל מלחיצה אתכן? יתכן שבעיה רגשית שלא מקבלת מענה צועקת הצילו דרך האנורקסיה!אחת מצורות הפרעות האכילה היא אנורקסיה. מראה רזה ורצון אינסופי להיות תמיד יותר רזה וזה אף פעם לא מספיק למול המראה. יחס מעוות ולא מציאותי לדימוי הגוף.לצערנו, החסך הרגשי המוצא את הפתרון שלו